עמי (גולדשטיין) גדיש

בן שלמה ומרים. נולד ביום כ”ז בשבט ת”ש(6.2.1940) בקרית חיים ליד חיפה. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי ולמד שנתיים בבית הספר התיכון על שם ארלוזורוב בקרית חיים. הוא היה חבר ב”תנועה המאוחדת” והיה קשור מאוד לחבריו, שהרבה לשחק עמם ולעולל מעשי קונדס, בשכונה הקטנה, בלב ים החולות וליד הים. כאשר הרגיש כי לימודיו בבית הספר התיכון מרחיקים אותו מעל החבר’ה החליט לעבור ל”כדורי” ולנסות לבנות לו עתיד של חקלאי-אגרונום. ב”כדורי” עברו עליו שנים רבות עניין. הוא עסק בענפים שונים והתמחה בענף הנוי. הוא גם אהב מאוד את הרכיבה על סוסים. בשנת הלימודים האחרונה נהג לשוטט במרחבי הגליל המערבי, רכוב על סוסו השחור.

עמי התגייס עם חבריו לצה”ל בסוף יולי 1958 והצטרף לנח”ל. בתקופת הטירונות עבר (כ”ספורט”, לדבריו) מבדקי קורס טיס וכיוון שעמד בהם, הועבר לחיל האויר. את קורס הטיס סיים כחניך מצטיין. הואהחל את שירותו הקרבי כטייס “סופר-מיסטר” והמשיך כטייס “מיסטר”. במלחמת ששת הימים הפיל “מיג17-”. עמי הצטרף לצבא הקבע ועבר קורסים ותפקידים שונים. הוא היה מדריך טיסה, בוחן טיסה, סגן מפקד טייסת, מפקד יחידה בביה”ס לטיסה ולבסוף אף מפקד טייסת קרב. כן היה “מוביל” הצוות האירובטי של בית הספר לטיסה שהוקם בביה”ס. הוא היה אחראי מאוד ומסור לתפקידו. קצין חרוץ, עירני, בעל יוזמה ויכולת מבצעית מעולה. “גולדי” – כינוהו כל מכריו. מפקדיו העריכוהו כבעל מקצוע למופת ואדם בעל יכולת נדירה. עמי לא הסתפק בהשכלתו הפורמלית, למד שלוש שנים כלכלה ומדעי המדינה וזכה בתואר ב.א. פעמים אחדות נשלח לחו”ל להשתלמויות שונות. בעת מלחמת ההתשה יצא לגיחות מבצעיות רבות. למרות עבודתו הקשה, שנעשתה ברובה תחת לחץ, לא שכח לטפל כראוי בנשק הסודי של צה”ל – האדם. חניכיו ופקודיו אהבוהו והעריצוהו. ביום ז’ בתשרי תשל”ד (3.10.1973), נפל סא”ל עמי כטייס בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה ושלוש בנות.

מפקדו כתב מכתב תנחומים למשפחה: “דרכו של עמי בחיל האויר, אף אם נקטעה באמצע, הייתה רצופה הצלחות והישגים בכל השטחים – - – כמפקדו בעת האחרונה ידעתי להעריך במיוחד את תכונותיו התרומיות, שהתבטאו במסירות, ידע, כושר ביצוע, שיתוף פעולה ושמחת יצירה ללא גבול – - – עמי היה מפקד טייסת קרב למופת, שהצעיד והנהיג את אנשיו תמיד קדימה”.

פרסום בספר הנופל

website by lama-lo?!