יערה מאיר

בת יפה וישי. נולדה ביום ט’ בטבת משמ”ד (15.12.1983) בכפר תבור בצפון הארץ בגליל התחתון, בין עצי השקד והזית, בדרך העוברת בין עפולה לטבריה, למרגלות הר תבור. נכדה שלישית לסבתא לילית ולסבא, רס”ן יענק’לה שושני ממושב בלפוריה, שנהרג במלחמת ששת הימים. נכדה חמישית לגד ולאסתר מאיר, מוותיקי חולון. גד שירת בפלוגת הסיור, פלוגה ב’ של הפלמ”ח.

סיפור חיים של חיילת/רקדנית צעירה ומדהימה, רק בת 20 במותה.

ילדת סנדוויץ’, בת יחידה בין שני אחים, יענקל’ה ויפתח. כבר משנותיה הראשונות התחבבה יערה על כל הסובבים אותה. יפה

וחיננית, שקטה ואמיתית, זקופה וחייכנית, מהירת מחשבה ושואפת למצוינות. יערה האירה תמיד את הסובבים אותה באורה המיוחד, ביופייה ובצניעותה.

יערה למדה בבית-הספר היסודי בכדורי. ילדה נבונה שאהבה ללמוד ולקרוא ספרים. המקצוע החביב עליה היה מתמטיקה. בילדותה היתה קוראת לפני השינה ספר מתמטיקה ומניחה אותו תחת הכר. היא קבלה 100 בבגרות במתמטיקה. בתיכון החקלאי בכדורי התבלטה במקצועות הריאליים: כימיה ומחשבים. סיימה את לימודיה בהצטיינות.

יערה היתה חניכה בתנועת “הנוער העובד והלומד” בכפר תבור ולימים מדריכה אהודה על חבריה לצוות ההדרכה ועל חניכיה. היא חינכה לעזרה לזולת, לאהבת המולדת, ליושר ולאמת. מגיל צעיר למדה יערה התעמלות אומנותית, שזיכתה אותה במגן הצטיינות על הישגיה המרשימים כספורטאית מצטיינת לשנת 1993 ולאחר מספר שנים החלה לשחק טניס שולחן.

אולם אהבתה העיקרית נתונה היתה למחול בכלל ולמחול הישראלי לבמה בפרט. הקצב, התנועה והריקוד זרמו בעורקיה. בילדותה למדה יערה בחוגי ריתמיקה אצל המורה למחול מרים אופיר, שהיתה גם מורתה של יפה, אמה. בכיתות א’-ג’ רקדה בלט קלאסי. אל ריקודי העם הישראליים נחשפה לראשונה בכיתה ג’ כאשר הצטרפה ללהקת המחול “הורה עפולה” בהדרכתו של הכוריאוגרף בארי אבידן, שעיצב את תנועותיה ואת גופה של יערה ויצר מילדה שקטה ונחבאת אל הכלים רקדנית סולנית שהדהימה את כל הסובבים אותה. עשר שנים רקדה יערה בלהקת המחול העפולאית ובשנותיה האחרונות התבלטה כרקדנית מחוננת והפכה לסולנית בלהקה. עדינותה, עוצמת תנועתה, חיוכה וזקיפות קומתה שמרו לה מקום של כבוד בלהקת המחול של בירת העמק. המחול היה עבורה דרך חיים. במסגרת להקת המחול “הורה עפולה” יצאה יערה פעמים רבות לחו”ל לפסטיבלים בינלאומיים ולהופעות בפני קהילות יהודיות ברחבי העולם. בארי אבידן, הכוריאוגרף, מספר שיערה היתה עבורו “המכחול של המחול”. איתה יצר ריקודים חדשים, “דרכה הריקוד שינה גוונים וצבע.”

שנות נעוריה עברו עליה באושר, תמיד מוקפת חברים וחברות, משפחה חמה ואוהבת ותמיד במרכז העניינים.

בשנת 2000 כאשר למדה בכיתה י”א יצאה יערה עם חבריה לשכבה בבית-הספר האזורי בכדורי ל”מסע החיים” למחנות ההשמדה בפולין, מסע שהשפיע רבות על עיצוב דמותה ומאותו יום היתה לנערה בוגרת, אישה קטנה ומיוחדת.

את תחום המוזיקה והשירה הצניעה יערה. “יש טובים ממני,” נהגה לומר. “גדלתי בבית מוזיקלי, שבו כל בני משפחתי מנגנים, שרים ונושמים מוסיקה.” יערה ניגנה בפסנתר ושרה בדיוק רב וללא זיופים. לאחר מותה מצאה המשפחה קלטת וידיאו המתעדת את “מסע החיים” לפולין ובקלטת נראית יערה שרה בטקס הזיכרון לנספים בשואה יחד עם חברתה לכפר ולשכבה, חן לביא, את השיר “לאורך הים”. שתיהן שרות ובוכות.

בספטמבר 2002 התגייסה יערה לצה”ל, סיימה קורס מד”סים והיתה למדריכת ספורט, אימון גופני וכושר קרבי ללוחמים בבה”ד 8. מפקדיה ראו בה חיילת מקצועית, שניחנה ברמה אישית גבוהה וברצון עז לתרום, אשר דבקה במטרותיה ופעלה להשיגן, מתוך הכרה בחשיבות התפקיד שביצעה.

יערה היתה נערה/חיילת מלאת אהבה לחיים, ששפעה מרץ, שמחת חיים ונכונות לסייע לכל והיתה מופת לסובבים אותה. במהלך שירותה הצבאי המשיכה יערה לרקוד בלהקת המחול הבוגרת של בירת העמק – “הורה עפולה”. את ריקודה האחרון רקדה בהופעה שהתקיימה בשבוע אמנויות הבמה שנערך בתיאטרון ירושלים כשבועיים לפני מותה.

בל”ג בעומר, י”ט באייר תשס”ג (20.5.2003) נהרגה יערה בתאונת-דרכים שאירעה כ-2 ק”מ מביתה בכפר תבור. בבוקרו של אותו יום עוד הספיקה להתקשר להוריה ולהודיע להם על החלטתה לצאת לקורס קצינות אימון גופני וכושר קרבי ולחזור ולהדריך בבה”ד 8. יערה הובאה למנוחות בבית-העלמין בכפר תבור, בנוף הגלילי מול הר תבור, בגבעה המשקיפה על האזור כולו,המקום שבו נולדה, גדלה, אהבה ויצרה. בת עשרים היתה במותה. השאירה אחריה הורים ושני אחים, חברים רבים ובני משפחה עצובים.

מפקדה, רס”ן אייל, כותב: “הצטיינותה של יערה בכושר גופני ובתחום העיוני השאירה אותה בבה”ד 8 כדי להדריך לוחמים מסיירות מובחרות וחיילים קרביים שהגיעו מכל יחידות צה”ל.”

מפקד הבסיס, סא”ל אשי, מוסיף: “כשאיבדנו את יערה איבדנו אדם מיוחד, מודל לחיקוי. היא היתה אמורה לחנוך את דור מדריכי האימון הגופני הבא כמפקדת בקורס וכקצינת כושר קרבי.”

מתוך דבריו של ישי, אביה של יערה, ביום השלושים למותה: “אני אוהב אותך ילדה שלי, כבר עבר חודש ימים מאז אמא ואני חיבקנו אותך בבית-החולים “רמב”ם” שאליו הגעת במסוק יחידת החילוץ 669, מספר דקות לאחר שחלפת מהעולם. על המצבה שלך חקקנו: “יערה נקטפה מריקוד החיים!” הבית שלנו, שלך, בשכונת הזיתים בכפר תבור ממשיך בשיגרת החיים, בלעדיך… החדר שלך נשאר כשהיה, אנו חייבים זאת לשני האחים שלך וגם לנו ההורים. נשתדל להנציח אותך ככל שנוכל ולספר לכולם כמה נפלאה ומיוחדת היית. אחת למספר ימים אנו זוכים לביקור מיוחד ומרגש בביתנו, לפני שבוע הגיע מווינגייט הג’ינג’י המזוקן והביא לנו את הפאוץ’ שלך מהטירונות, עליו כתוב בכתב ידך – יערה. זכינו לביקור של אחד ממפקדי סיירת מטכ”ל, שסיפר לנו בהתרגשות איך את הקטנה הזאת הדרכת את צוותי הסיירת במקצועיות רבה, בשקט ובחינניות שכל כך איפיינו אותך. ממפקד הסיירת קיבלנו תמונה שלך עם הצוותים אותם הדרכת. קיבלנו תמונה נוספת ואחרונה שלך עם חבריך מדריכי הספורט. התמונה צולמה במדורת ל”ג בעומר על חוף הים. בתמונה חשים ושומעים את רחש הגלים ליד הבסיס בערב לפני ש”נקטפת מעולם החיים”. ביום השלושים ללכתך התקיים טקס אזכרה שערכו חבריך ליחידה בבסיס ההדרכה בווינגייט, טקס מכובד ומרגש בשילוב שירים, קטעי קריאה ודבר המפקד אשי. במהלך הטקס הוקרא מכתב מיוחד של חייל שזכה להכיר אותך מספר שעות בלבד לפני שנהרגת והוא מצטער שלא יכול היה להכיר אותך טוב יותר. במדורת ל”ג בעומר שערכתם בבסיס ישבתם את, חבריך וחברותיך הרבים סביב המדורה ושרתם שירי ארץ-ישראל, שירים שאהבת, שתיתם קפה וסיפרתם צ’יזבטים. “לו יכולנו לצפות את שיקרה אותך כעבור מספר שעות, היינו דוחים את נסיעתך הביתה ומונעים ממך להיקטף,” אמרו החברים.”

האב ישי מוסיף: “מגג ביתנו בכפר תבור אנו מזהים במדויק את עץ האקליפטוס הענקי שלידו נהרגת. בכל יום כשאנחנו נוסעים לעפולה, אמא ואני אנו עוברים ליד מקום התאונה וזה קשה. יערה מתוקה שלי! האור בעיניך אומנם כבה אך אנו בטוחים שאת ממשיכה להשקיף על עולמנו זה דרך עיניהם של שני צעירים שזכו להשתלת הקרניות שלך. יערונת שלי! את אומנם לא איתנו ביום יום אך דעי לך שאין דקה שהמחשבות שלנו אינן מדמיינות אותך איתנו.”

מתוך דברי האחים יענק’לה ויפתח: “יערה, כל כך קשה בלעדיך, את היית הילדה של החיים. אנחנו משתדלים אבל הדברים אינם כפי שהיו איתך. טעם החיים השתנה, הטעם של העוף והתפוחי אדמה של אמא בימי שישי קצת השתנה, הטעם, כן הטעם… (הרוטב מלא בדמעות של אמא). הקידוש של אבא ביום שישי בלעדיך זה לא אותו דבר… בעת הקידוש את כבר היית “טורפת” את האוכל ורק דאגת להגיד בסיומו של הקידוש, אמן!!! “אבא תמשיך כבר,” היית אומרת, “אני מה זה רעבה.” כשהיית ביוון בטיול סיום י”ב, את היחידה שידעת להגיד בארוחת ליל שישי את ה”קידוש”, ואבא כשסיפרו לו על כך היה אבא מה זה גאה… את אמרת קידוש ביוון ואבא אומר עליך קדיש כאן!!! כולנו מלאי געגועים אליך, געגועים שקשה להכיל, געגועים אינסופיים, אנו גאים שהיתה לנו אחות כמוך!”

והוסיפו האחים: “באולפן ההקלטות של יפתח חסר הקול השני שלך… את היית האחות שלנו, ילדה מיוחדת עם הרבה ידע, נבונה ועם המון רגישות. בבסיס בצבא עשית את המקסימום, היית חיילת לדוגמה, היית ילדה של כיפים ושל שמחה… עופי לך בשלום, אנחנו זוכרים אותך ומתגעגעים! האחים והחברים.”

יעל זרבל, דודתה של יערה, כותבת: “יערה שלי! החיים בלעדיך קשים. קשה לחשוב שיותר לא אוכל לחבק אותך ולהעביר לך את תחושת האהבה העצומה שהרגשתי וממשיכה להרגיש גם כעת. הערצתי אותך על מה שאת, הערצתי את הצניעות שלך ואת הופעתך המרשימה. אהבתי את החברות בינינו! כשמחלון מטבחי במושב בלפוריה ראיתי את האוטו שלך נעצר, התמלאתי כולי התרגשות והודעתי מיד לכל בני הבית, “יערה הגיעה!” משהו טוב וחיובי הציף את הבית כשהגעת אלינו למושב. בחייך הקצרים הצלחת לגרום לי לאושר אמיתי. אהבה מיוחדת היתה בינינו והחור שנפער מאז שנקטפת לא יתמלא לעולם. בדיעבד הסתבר לי כי טקס פרידה אישי היה לנו, הופעתך האחרונה בתיאטרון ירושלים. כן, אותה הופעה שנסעתי לראותך במיוחד. ברגע שעלית לבמה הוצפתי אושר ורציתי לצעוק לסובבים אותי, “היי, שימו לב לרקדנית שבמרכז הבמה, כן לזאת עם השיער השחור והגולש, כן-כן לזאת הנערה הזקופה עם החיוך המיוחד והמדהים, כן זאת האחיינית שלי – יערה!” בסיום ההופעה שוחחנו על אותן חוויות שעברת בתקופה האחרונה בצבא ועל הקשרים שלך עם תמיר החבר האישי שלך והמיוחד מנהלל, שאמר: “החמצתי הופעה אחרונה של יערה בירושלים!” השיחה נחרטה במוחי ולא תישכח. למשפחה שלך בכפר תבור אני מגיעה לבקר לעתים קרובות, הקשר הטוב שלי עם משפחתך מתחזק וזאת אולי נחמה קטנה שדרך הוריך ואחיך אני מצליחה להרגיש אותך, לחוש אותך ולתת את האהבה שהייתי רגילה להרעיף עליך. יערה מדהימה שלי! לא אפסיק לחשוב על האחיינית האהובה שלי… את תישארי אצלי תמיד צעירה לנצח.”

בת הדודה מבלפוריה, דור זרבל, כותבת: “יערה או בקצור יה-יה, החיוך שלך היה כל כך יפה, למה כבה האור? את יודעת, כבר לא אומרים לי: “אם תתנהגי יפה ניקח אותך לכפר תבור ליה-יה.” אנחנו נוסעים הרבה לבקר את משפחתך, אני נכנסת לחדרך, מריחה אותך, בשבילי את עדיין קיימת, אני חושבת עליך המון. היו לי הרבה תוכניות לעשות איתך, לנסוע לצימרים, לשחות בבריכה או סתם לפטפט כמו שתי אחיות אוהבות. את היית ונשארת אחותי הגדולה!”

חברתה של יערה מהצבא כותבת: “מה שאיפיין את יערה זה בעיקר החיוך המדהים, הליכתה הזקופה כיאה לספורטאית, חובבת כושר קרבי, רקדנית מקצועית וחברה אמיתית.”

קטע ממכתב שכתבו חבריה ללהקת המחול “הורה עפולה”: “יערונת, את היית הילדה הכי יפה בגן, היו לך עיניים הכי יפות בגן, ופה הכי יפה בגן, וכמה שמביטים בך יותר רואים שאין מה לדבר, כי את היית הילדה הכי יפה בגן! אך איזה גן זה? זהו גן של נסיכות… כמוך ילדה קטנה שלנו. מי היה מאמין כי בגיל כל כך צעיר יקטפו לנו את היקר מכל, אותך, את הנסיכה שלנו – יערה! את היית ונשארת מלאך לנצח! נתת דוגמה לנו, לחבריך, מה זאת נתינה, אהבה וחיבוק חם ואוהב. למדנו ממך מה זאת חברות אמיתית, צניעות ומעל לכל מה זה להיות חבר ורע…! אנו, כמי שניתנה לנו הזכות לחלוק איתך את הדבר שהכי אהבת, לרקוד, מבטיחים לך כי נמשיך את מה שרצית שנעשה, נמשיך לשמוח ולרקוד ולאהוב, הכל בשבילך ולמענך. איך אפשר שלא להזכיר את קרן האור שהיית מקרינה בעלותך על הבמה בריקוד “קרן אור” לקול שירתה של הזמרת אחינועם ניני, ואת השושן האדום שרקדת עם עומר בריקוד “שני שושנים” על-פי מילות השיר “שני שושנים” שכתב המשורר יעקב אורלנד: “עת בה הבוקר צחור גוון, פקח עיניים הלבן, וערב בא ורד היום… עצם עיניים האדום!”.

זיכרה של יערה מונצח במספר אופנים:

בכל שנה מתקיים פסטיבל מחול וזמר המאורגן על-ידי מינהל הנוער במשרד החינוך ובניהולו של ד”ר אפרים נויימן, מנהל מינהל הנוער מחוז צפון. הפסטיבל נקרא על שמה של יערה החל משנת 2003. הפסטיבל מתקיים מדי שנה ביישוב אחר.

“שרים ליערה” – מפגשי זמר ונגינה המבוצעים על-ידי חבריה, בהפקת אחיה של יערה ששרים ומנגנים בפסנתר ובגיטרה. ערבי הזמר מתקיימים מדי שנה בל”ג בעומר ברחבת היקב בכפר תבור, מקום שבו אהבה יערה לבלות. השירים נבחרים בקפידה על-ידי אחיה, ואביה מכוון בכל שנה רמקול אחד לכיוון הגבעה בה נטמנה יערה, כדי שתוכל להאזין לצלילים הבוקעים מעמקי הלבבות של המבצעים.

“אתר יערה בטבע” – אתר הנצחה לרווחת לוחמי צה”ל ולמשפחות חובבי הטבע, הוקם לזיכרה דרומית לווינגייט בין הבסיס הצבאי לקיבוץ געש בתוך “גן לאומי חוף השרון”, במקום שבו אהבה יערה לרוץ ולקיים סדרות אימון גופני לחיילים המגיעים מכל החילות. באתר קיים אמפיתיאטרון בטבע ופינות שתייה ומנוחה אשר מהן מזנקים חיילים ולוחמים למסלול האימונים.

אתר באינטרנט: WWW.YAARA.COM, הוקם לזיכרה על-ידי שאול אלקנה, אחיו של חברה תמיר, מספר ימים לאחר מותה. באתר מכתבים, כתבות, קטעי שירה ונגינה מערבי השירה, קטעי וידיאו של יערה כרקדנית, מצגת ותמונות מתקופות חיים שונות.

יצירת המחול “פרח” חוברה על-ידי הכוריאוגרף בארי אבידן. היא מבוצעת על-ידי חבריה ללהקת המחול “הורה עפולה”, על-פי לחן של יהודה פוליקר בעיבוד אורי חודורוב. כן משתתפים מקהלת “מורן” ונגן הקלרנית ישראל זוהר השותף להפקה המוזיקלית. ישראל זוהר שילב את יצירת המחול “פרח” בקלטת ה-DVD שלו המופצת בעולם. הקריינות בביצוע נחום עידו למלות שירו של יהודה הלוי “שושנה בלא עתה נקטפת”. ביצוע הבכורה של יצירת המחול “פרח” התקיים בהיכל התרבות בעפולה ביולי 2003, בערב הפרמיירה של להקות המחול בעפולה. בהיכל התרבות בעפולה באולם הכניסה, מעל לפסנתר הכנף מוצבת דרך קבע תמונת הריקוד “פרח” עם תמונתה של יערה ברקע. הריקוד “שני שושנים” בוצע לזיכרה בערב חבורות זמר המתקיים מדי שנה בעפולה לזיכרה של איילה ווהבה שנהרגה בפיגוע בעיר. ריקוד זה מזוהה יותר מכל עם יערה, שרקדה אותו פעמים רבות כסולנית, עם הרקדן עומר. לפני תחילת כנס חבורות הזמר נשאה דברים לזיכרה של יערה תמי קסל, מנהלת היכל התרבות בעפולה, שהכירה אישית את יערה.

שתי בנות ובן נקראו על שם יערה: יערה אורן בת דודתה של יערה, בתם של שרון וגרי אורן. יערה נוספת, אחות לזוג תאומות הרוקדות בלהקת המחול בעפולה. לדודיה של יערה, יעל ואלון, נולד בן ושמו רועי נגזר מאותיות השם י.ע.ר.ה.

התכנית “מספרים על יערה” שודרה בתחנת “רדיו קול רגע” עם השדרן דיויד עזרן, כשבאולפן סיפרו סיפורים והשמיעו שירים מערבי השירה “שרים ליערה” האח יענקל’ה והאבא ישי.

בתוכנית “רישיון להרוג” בערוץ 2 ציין חיים הכט: “נהגת פושעת עקפה בסיבוב, עברה על קו לבן והרגה את יערה שנהגה כחוק!”

הדסקית של יערה נמסרה למשמרת לתמיר, החבר מנהלל עד לאחר סיום קורס הקצינים. בסיום קורס הקצינים תשוב הדסקית לחזה של ישי האב.

קרן מלגות בתחום המחול תוענק מדי שנה לרקדנים מחוננים בלהקת המחול “הורה עפולה”.

שמה של יערה מונצח באנדרטאות שונות: באנדרטה ללוחמי הגליל התחתון ליד בניין המועצה האזורית, ביער לנופלים בבית-הספר “כדורי” ובחדר הזיכרון, ובאנדרטה לנופלים ליד שמורת הטבע “הגלריה” בשדות מושב בלפוריה.

הוקמה עמותת “פזמון ליערה”, ששמה לה למטרה להנציח את שמה של יערה בתחומי המחול והמוזיקה, הטבע ואומנויות הבמה, ספורט וכושר קרבי והמלחמה בתאונות הדרכים.

פרסום בספר הנופל

website by lama-lo?!